'הדמוקרטיה' באיראן והעמים שמסביב (חלק א')

לאחר שעברנו את מערכת הבחירות לנשיאות בארצות הברית, ולאחר שעברנו את מערכת הבחירות לכנסת הגיעה העת לעסוק בבחירות באיראן. ביוני הקרוב עתידה להתקיים מערכת בחירות לנשיאות איראן לכן במאמר הזה נעסוק בדמוקרטיה באיראן.

כדי להבין את איראן עלינו להבין גם את אופי המשטר של האייתולות. מי הם האנשים החזקים? מי הם האנשים שמאיימים עלינו? מי הוא האיש שנותן את המילה האחרונה?

אחת הסיסמאות של חמיני בזמן המהפכה האסלאמית הייתה להחזיר את השלטון לעם. הציבור האיראני מאס בשאה שדאג רק לעשירים וקיווה לקבל מנהיג שישמע גם את קול השכבות החלשות.

חמיני ואנשיו פיתחו מערכת שלטון מאוד מורכבת. מצד אחד המשטר הוא מאוד ריכוזי ומצד שני הוא מאוד דמוקרטי. כיצד?

בחלוקה מאוד שטחית ניתן לחלק את הגופים באיראן לארבע קבוצות: גופי המנהיג (הכוללים את לשכת המנהיג, מועצת המומחים, מועצת שומרי החוקה והמועצה לקביעת האינטרסים), הרשות המבצעת (הכוללת את לשכת הנשיאות, הממשלה, המג'לס - הפרלמנט האיראני והרשויות המקומיות), גופי הצבא (צבא איראן ומשמרות המהפכה) וכלי התקשורת.

באיראן מתקיימות בחירות למועצת המומחים לגופי הרשות המבצעת. אבל (וזה אבל גדול) בין ציבור הבוחרים לבין הנבחרים קיים גוף אחד ששייך לגופים הנתונים להשפעת המנהיג - מועצת שומרי החוקה. המנהיג בעצם הוא זה שבוחר את מרבית האנשים שעומדים בראש הגוף הזה. תפקידה של מועצה זו היא לקבוע את "כשירותם" של האנשים שרוצים להציג את עצמם כמועמדים לגופי הרשות המבצעת ומועצת המומחים.קביעת הכשירות נעשית כמובן על בסיס חוקי האסלאם והאינטרס הלאומי. למשל, אם מישהו רוצה לרוץ לנשיאות הוא יכול לעשות זאת רק אם הוא אדם שלא התבטא או פעל נגד המשטר האסלאמי וערכיו בעבר.

אבל הגוף היותר מעניין הוא מועצת המומחים. מועצה זו מורכבת על ידי אנשי דת שנבחרו על ידי הציבור (כמובן לאחר שעברו את הסינון של המועצה לקביעת האינטרסים) ותפקידם הוא להדיח מנהיג במידה והוא לא כשיר לבצע את תפקידו (דבר שלא קרה עדיין) או לבחור מנהיג במידה והמנהיג הנוכחי הולך לעולמו.

אם כן, כדי להבין מה שקורה - יש כאן משולש קריטי שנותן תחושה של דמוקרטיה אך בעצם מרכז את הכוח של המנהיג. המנהיג בוחר אנשים למועצת שומרי החוקה שמאשרים אנשים שיכולים להתמודד למועצת המומחים, במילים אחרות העם לא בוחר באמת אלא מועצת שומרי החוקה, והם שומרים על המנהיג.

דבר דומה קורה לגבי הרשות המבצעת. הנשיא והמג'לס נבחרים על ידי העם אבל רק בכאילו. מי שבוחר היא בעצם מועצת שומרי החוקה - אנשיו של המנהיג.

המנהיג הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזויינים. הוא זה שייתן את הפקודה ביום הדין והוא זה שיחתום על הסכם הפסקת האש. המנהיג גם ממנה את יו"ר רשות השידור של איראן. שזה בעצם עוד כלי לתעמולה בלתי פוסקת לטובת המשטר,ערכי האסלאם ונגד המערב (ובכלל זה ישראל). כמובן יש חופש עיתונות באיראן וישנם עיתונים, אתרי אינטרנט, בלוגים פרטיים אבל הם נתונים תחת פיקוח מחמיר. עיתון שיפגע במשטר, ייסגר לאלתר.

כלומר האיש הכי חזק באיראן הוא המנהיג - חאמנהאי ולא הנשיא אחמדי נז'אד, כפי שחושבים רבים (על כך ניתן לראות גם בפוסט הקודם שלי "האסטרטגיה האיראנית ומשחק השחמט"http://davidlifeinisrael.blogspot.com/2008/05/blog-post_15.html).

לסיכום, העם האיראני יוצא לבחירות פעמיים כל ארבע שנים. הדבר מצטלם טוב בכל חדשות הטלוויזיה בעולם וגם במזרח התיכון. העם האיראני יכול להרגיש שהוא שותף למשטר ושהוא זה שבוחר את מנהיגיו. אבל בפועל הם לא בוחרים אף אחד. לדבר הזה יש השפעה מאוד גדולה על עמי המפרץ הפרסי ועמי המזרח התיכון. על כך נכתוב בפעם הבאה..

אגב, תכתבו תגובות! זה יהיה יותר מעניין...