בשבוע האחרון היינו עדים לשתי סערות בערוץ 10 סביב דתות ובדיחות. הסערות נשבו מערוץ 10 והגיעו עד לותיקן, למדינות ערב ובחזרה אל שולחנו של אולמרט שהתנצל על הפגיעה בדתות השונות. השאלה היא האם באמת דתות ובדיחות או סאטירה יכולות ללכת ביחד? או שמא דתות זה טאבו?
אז בואו נתחיל מהתחלה. הכל התחיל בתוכנית הלילה של ליאור שליין שהחליט 'להחזיר' לכנסייה הנוצרית על כל הכחשות השואה למיניהן שנשמעות על ידי כמרים ובישופים למיניהם בכך שהוא יכחיש את הנצרות. דווקא יכול להיות משעשע לא?! אז בקטע הראשון הוא הכחיש את הליכתו של ישו על המים ובקטע השני הוא הכחיש את היותה של מריה הבתולה.הציבור הנוצרי בישראל התקומם ושלח מכתבים לותיקן. האפיפיור הביע חוסר שביעות רצון וראש הממשלה אולמרט רצה למנוע תקרית דיפלומטית ולכן הביע צער על המקרה וקרה לריסון הסאטירה כדי שלא לפגוע ברגשות הנוצרים. צעד מובן לא?! הרי אף אחד לא רוצה באמת לפגוע ברגשות הנוצרים.
מספר ימים לאחר מכן, שמענו על סיפור נוסף מבית היוצר של ערוץ 10. פורסם קטע של אחד מהמשתתפים בהישרדות בו הוא קורא לנעל שלו מוחמד (סיפור שמזכיר סיפור אחר על גננת צרפתייה שקראה לדובי בגן ילדים מוחמד). הקהילה המוסלמית בישראל נפגעה עמוקות מהנושא והגישה מספר תלונות על הערוץ שכנראה פוגע בדתות השונות לפי התור (בהאיים תהיו בהיכון...).טוב, עד עכשיו כתבתי בלשון מתבדחת אבל בוא ניגע בסוגיה ברצינות. הסוגיה של חופש הביטוי ודתות הייתה בשיאה לאחר פרסום הקריקטורות של מוחמד בדנמרק. שם הסיפור התחיל מקריקטוריסט דני שאמר שהוא חושש לפרסם קריקטורות על האסלאם. עיתון דני כלשהו החליט בתגובה לבחון את גבולות חופש הביטוי בנושא הזה ופרסם אסופה של קריקטורות שמבקרות את האסלאם. העולם המוסלמי געש. הפגנות נגד דנמרק, שריפת דגלים, חרם כלכלי ומסחרי ומה לא.. דנמרק הפכה לאוייבת האסלאם. איראן, למשל, החליטה לערוך בתגובה תחרות קריקטורות על השואה (הפוך על הפוך לשליין).
אז באמת אני שואל שוב את השאלה - האם לא ניתן להתבדח על דתות?
גם אני באופן אישי דתי. לכן השאלה הזו נוגעת לי גם באופן אישי. לדעתי האישית (ויכול להיות שהרבה אנשים לא יסכימו איתי) אפשר וצריך לצחוק מדי פעם על הדת. אני חושב שהדת היא לא טאבו שאסור להתקרב אליו ההפך, אפשר להתבדח כי לפעמים אפשר להבין את הדברים יותר לעומק דרך הצחוק. היו רבנים גדולים בהיסטוריה היהודית שידעו שלפעמים צריך להתבדח גם על היהדות. כמובן שאני מסייג את זה בכך שגם הצחוק יהיה בכבוד. כלומר, אם בדיחות הדעת באה מתוך בוז וזלזול אז אין לה מקום. אולם, אם הכוונה היא רק לצחוק בלי כוונות זדוניות אז למה לא? גם כאן אפשר לשאול "מי יחליט מה הגבול?". נכון, שאלה טובה. אני רוצה לתת לאנשים את שיקול הדעת להחליט לבד.
לקראת סיום, רק עוד נקודה אחת ומעניינת שרציתי לציין בסוגייה הזו. לאור הדברים של שליין ולאור התגובה של איראן נראה כי השואה הפכה להיות דת בישראל. המשקל בין נצרות - שואה או בין אסלאם - שואה הוא שווה. מעניין, לא? איך נושא השואה הפך להיות דתי?
לינק למערכונים של שליין למי שרוצה לראות ולשפוט לבד אם הוא עבר את הגבול:
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה