משחק השחמט והאסטרטגיה האיראנית

"שחמט (מוכר גם בשמות הפחות נפוצים: משחק המלכים ואישקוקה) הוא משחק לוח אסטרטגי המיועד לשני שחקנים. זהו אחד מהמשחקים השכיחים והמורכבים ביותר הקיימים בתרבות האנושית; ההערכות למספר המצבים החוקיים בשחמט נעות בין 1043 לבין 1050.
מקור השם בפרסית: "שאה מט", בתרגום חופשי, "מארב למלך" או "המלך חסר אונים" (בניגוד לטעות הנפוצה באטימולוגיה העממית, "המלך מת"). הניצחון במשחק מושג, כאשר אחד המלכים מאוים, במצב שבו הוא אינו יכול להינצל".

אמנם ישנה מחלוקת סביב מקור משחק השחמט, אך בטור זה נקבל את הסברה שמקורו בפרס העתיקה ונדגים כיצד המשחק מהווה השראה עבור המשטר של הרפובליקה האיסלאמית של איראן.

"מלך - הכלי החשוב ביותר. ביכולתו לנוע משבצת אחת בכל כיוון. כאשר המלך נמצא במצב של "שח", כלומר במצב שבו היריב יוכל "להכותו" בתורו הבא, השחקן המאוים חייב לשנות מצב זה על ידי הזזת המלך, חסימת קו ההתקפה של הכלי המאיים, או על ידי הכאה של הכלי המאיים".

"המלך" באיראן הוא כמובן המנהיג - אייתאללה ח'אמנאהי אשר הינו הכלי החשוב ביותר. בדומה למלך במשחק גם המנהיג מוגבל בתנועותיו. ח'אמנאהי לא יוצא מגבולות איראן מאז שירש את קודמו ח'מיני. כל המעוניין לשוחח עימו יכול לעשות זאת רק אם יבקר באיראן. כמו כן, כל נתיני המלך חייבים להיות מוכנים להקריב את עצמם על מנת להגן עליו - כפי שאזרחי איראן מכריזים בהפגנות רבות "המנהיג, המנהיג - אנו מוכנים!".

"מלכה - הכלי החשוב ביותר אחרי המלך. יתרונה הוא בגמישות התנועה שלה, שכן היא יכולה לנוע בכל קו ישר".

"המלכה" במקרה שלנו הוא כמובן תפקיד הנשיא באיראן, תפקיד בו מכהן אחמדי נז'אד. לאחמדי נז'אד מותר הכל. הוא הכי חופשי שאפשר בתנועותיו ובדבריו. תפקידו הוא לשמור בכל צורה אפשרית על ביטחונו של "המלך" ומהווה הנדבך החשוב ביותר בבניית האסטרטגיה ההגנתית וההתקפית.

שאר הכלים בקו השני משרתים את אותה המטרה של "המלכה" והיא כמובן שמירה על "המלך" - המנהיג.

"רגלי - האחרון בהיררכיה והמוגבל ביותר בתנועתו. יכול לנוע רק משבצת אחת בכל פעם ורק לכיוון אחד, מה שמביא לכך שהוא צפוי להיתקע כאשר את המשבצת לפניו תופס כלי אחר. במהלכו הראשון של הרגלי, ורק במהלך זה, הוא יכול לנוע שתי משבצות קדימה או משבצת אחת בהתאם לרצון השחקן. למרות היותו כלי חלש (בשל תנועתו המוגבלת), לרגלי יש יתרון אחד על פני שאר הכלים: אם הוא מגיע לשורה האחרונה של הלוח הוא הופך לכל כלי אחר, פרט למלך, באותו הצבע, על-פי בחירת השחקן - מצב זה קרוי "הכתרה".

כאן מתחיל הקטע המעניין באמת. עם כינון המשטר האסלאמי באיראן, הקים ח'מיני, מנהיג המהפכה, את משמרות המהפכה האסלאמית שתפקידו היה כמובן לשמור על המנהיג. בתוך משמרות המהפכה הוקם כוח מיוחד שנקרא "כוח קדס" (על שם עיר בירתינו). תפקידו של כוח קדס הוא להפיץ את ערכי המהפכה בעולם. לכוח קדס יש גייסות בעולם שנשלחים למקומות בהם הוא רואה פוטנציאל עתידי למהפכה- ביניהם גייס לבנון, גייס סוריה, גייס עיראק, גייס אפגניסטאן ואפילו גייס בוסניה בזמן מלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר.

האיראנית מקדמים את חייליהם עד כמה שניתן - עד שהם נתקלים בצה"ל או עד שהם נתקלים בכוחות האמריקנים בעראק. המטרה היא להשתלט על כמה שיותר שטח עד שמגיעים לסטטוס קוו זמני.

שלב "ההכתרה" הוא השלב המעניין ביותר באסטרטגיה האיראנית. הדוגמא הבולטת ביותר היא כמובן של חיזבאללה בלבנון. גיס לבנון הקים ב-82' (בעקבות הפלישה הישראלית) את חיזבאללה. במשך השנים, האיראנים חיזקו את חיבאללה בכל דרך אפשרית - הדרכה, הכוונה, ציוד, נשק, כסף... עם השנים, חיזבאללה הפך להיות הכוח החזק ביותר בלבנון ובימים האחרונים אנו עדים כנראה להשתלטות מוחלטת על לבנון. המודל הזה משמש את האיראנים גם עבור חמאס בעזה ובשומרון ויהודה.

אם כן, נראה כי אכן המציאות במזרח התיכון איננה רחוקה כל כך מהמשחק הפרסי העתיק. האסטרטגיה האיראנית מניבה פירות וממשיכה לחזק את איראן. עם זאת, במציאות יש נתון אחד שעושה את כל ההבדל. במציאות "המלך" מת כשמגיע זמנו כמו כל בן אדם עלי אדמות.

לדעתי, הרגע הקריטי הזה - בו המנהיג האיראני ימות והמשטר האיראני יצטרך לעבור שינוי לחיזוק המנהיג הבא - הוא הרגע בו יהיה ניתן להכריע את האסטרטגיה האיראנית. אינני יודע כיצד על ישראל לפעול בדיוק - אך ברור לי כי אם ישראל רוצה לפעול זהו הרגע המתאים ביותר.

בסופו של דבר, כנראה שהטעות הנפוצה של האטימולוגיה העממית כי שחמט הוא המלך מת, איננה טעות מוחלטת.

(כל הציטוטים מובאים מאתר ויקיפדיה מהערך "שחמט").