החינוך הדתי לאומי בין שני עולמות

בשבת האחרונה התארחנו אישתי ואני אצל גיסי בישוב אפרת. באחת הארוחות התפתחה שיחה על חינוך הילדים במגזר הדתי לאומי.
גיסי פרש את משנתו בנושא החינוך. הוא טען כי הילדים הם בסופו של דבר מה שהם מקבלים מהבית ושהדבר הכי חשוב הוא שההורים לא יוותרו מראש. הוא ציין כי הוא שומע את חברים שלו אומרים כל הזמן "איפה... בימינו אי אפשר" ודברים כמו "חכה, עד שהילדים שלך יגדלו.. אז אתה תראה..". הוא טען כי הוא משתדל להכיר את החברים של ילדיו, להכיר את העולם שלהם ולתת מענה לפי צרכיו של הילד.
אבל הדבר הכי חשוב בעיני גיסי הוא האמינות. כלומר, אם אחד מילדיו עשה משהו רע שיבוא לספר לו בכנות, בלי שקרים, לקחת אחריות ואם צריך גם להענש.
בשבוע שעבר, נסעתי בטרמפ עם שניים מתושבי השומרון הורים לבני נוער. אחד מהם אמר: "אני לא התביישתי! אמרתי לרב הישיבה בפירוש - אני נגד ישיבות תיכוניות! הבן שלי לומד כאן רק בגלל שאין לי ברירה אחרת!".
הוא התרעם על היחס הנוקשה, על לימוד התורה היבש, על חוסר מתן תשומת לב באופן מספיק לתלמידים ועל כך שבנו בעצם לא נמצא בבית כך שהוא מקבל את החינוך שלו על ידי זרים ולא על ידי הוריו.
אני, באופן אישי, הסכמתי איתו לחלוטין. כל הסיבות שהוא ציין לעיל הן הסיבות שגרמו לכך שבחרתי ללמוד בתיכון חילוני למרות היותי דתי.
בארוחה שציינתי לעיל ניסינו גם להבין את הקשיים שהנוער מתמודד איתם היום לעומת הקשיים שאנו התמודדנו איתם כנערים. היה לנו ברור כי היום המצב הרבה יותר קשה. ילדים היום יודעים הכל - לטוב ולרע. הפתיחות שיש בעולם שלנו, הדתי לאומי, הוא טוב ורע. מצד אחד אנו לא בורים, מכירים את העם ככלל יותר טוב, לומדים דברים, לא חנוקים מדי בארבע אמות אבל מצד שני הפתיחות מביאה אותנו לעיתים למקומות לא רצויים. אני מתכוון כמובן כשיש פתיחת יתר.
הופתעתי לראות השבת באחד העלונים בבית הכנסת שהקדישו מדור מיוחד להומוסקסואליות במגזר הדתי. כמובן, הטון היה נגד והציע כל מיני דרכים כדי "להתמודד עם הקושי". אבל הדבר שבאמת הפתיע אותי היה שבאחד התגובות הייתה תגובה של הומוסקסואל דתי שכתב שהוא ניסה את כל הדרכים כדי "להתמודד עם הקושי" ואף אחת מהן לא עזרה לו. מטון דבריו נשמע כאילו יש גם אפשרות אחרת - שאין מה לעשות שהומוסקסואל הוא הומוסקסואל.
אני לא יודע בכלל אם הדיון הזה הוא דווקא של דתיים לאומיים או לא. בתכלס כל אחד רוצה שילדיו יקבלו חינוך טוב ושלא יעשו יותר מידי שטויות. אני חושב שהייחוד הוא שהדתיים הלאומיים באמת 'תקועים' איפה שהוא באמצע - בין שמיים לארץ. הציבור הדתי לאומי עדיין מנסה למצוא את הנוסחא לשילוב של קודש וחול וכנראה שאף פעם לא יפסיק כי העולם לא מפסיק להשתנות ולא מפסיק להעמיד לנו אתגרים חדשים.

ועוד הערה קטנה, אני רואה שיש דיי הרבה כניסות לבלוג ואני ממש אשמח אם תתחילו גם להגיב. אחת המטרות של הבלוג היא ליצור דיונים והם לא יכולים להתקיים בלי שיתוף פעולה מצידכם. תודה ושבוע טוב!