העולם הפלסטיני מבפנים

אמש הייתי בשיחה עם אדם בשם רמי נסראללה. נסראללה הוא תושב מזרח ירושלים והוא מנהל המרכז הבין-לאומי לשלום ולשיתוף פעולה (IPCC) בירושלים. הוא למד בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים את לימודיו לתואר שני ביחסים בין-לאומיים. כמן-כן עבד כיועץ מדיני לעניינים ישראליים מטעם אש"ף באוריינט האוס במזרח ירושלים והיה מקורב לעראפת.

נסראללה נתן סקירה מאוד נרחבת על מה שהתרחש בשנים האחרונות בחברה הפלסטינית ובעיקר על "החיים האזרחים" כפי שהוא כינה זאת.

בדבריו של נסראללה נשמעה לא פעם אחת ביקורת חריפה מאוד על ערפאת. הוא ציין שערפאת היה אמון על הכל ברשות. כל דבר עבר את האישור שלו החל מהוצאת 100 שקלים על ידי פקיד כלשהו ברשות ועד נישואים וגירושים של אנשיו. מה שהעלה בי את המחשבה - שמנהיג שנותן הוראות ברזולוציה כזו הוא בוודאות גם זה שנותן את ההוראות להוצאות פיגועי טרור.

כמו כן, לטענתו של נסראללה, ערפאת הקים 13 גופי ביטחון שכל מטרתם הייתה לעקוב אחת אחר השנייה ולדווח לערפאת על כל פעילות חשודה. כך הוא בעצם ריכז אצלו את כל הכוח והשתמש בתדמית שלו כאבא וכסמל הפלסטיני כדי לבסס את שלטונו.

כמובן, נסראללה ציין גם את נושא השחיתות. הוא אמר שערפאת כאדם חיי חיים מאוד צנועים ולא היה נהנתן בפני עצמו אבל הוא היה זה שפיתח את נורמות השחיתות. הוא היה זה שהשתמש בכספי הרשות וטובות הנאה לאנשיו כדי לשמור על מעמדו כמנהיגם.

לסיכום נושא ערפאת, נראה שהיום יותר ויותר פלסטינים מבינים עד כמה ערפאת הסמל והאליל הפלסטיני היה בסך הכל בן אדם פשוט שהוליך אותם שולל.

אני שאלתי את נסראללה לגבי היחס של הפלסטינים כלפי ערביי ישראל. הוא אמר שלדעתו ערביי ישראל מנותקים לחלוטין מהפלסטינים והם בעצם חיים כישראלים. הוא אמר שהערבים אזרחי ישראל נהנים מרמת החיים הטובה ביותר שקיימת במזרח התיכון וממצב כלכלי מצויין והם לא יהיו מוכנים לוותר על כך בשביל זהות לאומית. הוא גם חיזק זאת באומרו שאם יציעו לאום אל פחם להיות חלק מהמדינה הפלסטינית, אנשי העיר יסרבו לחלוטין.

כמו כן שאלתי אותו כיצד רואים ברחוב בעזה את ההתנתקות אחרי כמעט שלוש שנים. הוא אמר שבהתחלה הפלסטינים ראו זאת כפרס וניצחון. הוא אמר שהחמאס ניסה לנכס לעצמו את ההתנתקות בדומה לחיזבאללה בדרום לבנון אבל הוא לא הצליח בכך. יותר מאוחר הפלסיטנים ראו בהתנתקות כעונש ולא כפרס. הם רואים בהתנתקות כדבר רע שקרה להם. המצב הכלכלי שלהם הוא הרבה יותר קשה כיוון שאין מעברי סחורה ועבודה ומכיוון שרמת החיים שם ירדה מאוד.

אני שמעתי בדבריו של נסראללה ובטון הדיבור שלו הרבה מאוד עייפות והרבה מאוד פסימיות בנוגע לעתיד. נראה כי אלו שחיים בצד הפלסטיני מתחילים גם כן להבין שהדרך בה אנו הולכים היום לא תוביל אותנו לשום מקום. אני רק מקווה שהם יתחילו לעשות חשבון נפש חברתי עמוק שיקדם אותם לדרכים, רעיונות ורצונות אחרים - יותר אופטימים.